שמואל קרויס

ג' באדר תרכ"ו – כ"ו באייר תש"ח (1866–1948)

פרופ' שמואל קרויס היה חבר חוץ של ועד הלשון מתרע"ד (1914).

שמואל קרויס נולד בכפר אוּק שבהונגריה. מ־1882 למד בבודפשט בבית המדרש לרבנים ובאוניברסיטה. ב־1889 עבר לברלין ולמד בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל ובאוניברסיטת ברלין, את תואר הדוקטור על המילים היווניות והרומיות במקורות היהדיים קיבל מאוניברסיטת גיסן ב־1893, ובאותה השנה אף הוסמך לרבנות. בשנת 1906 החל ללמד בבית המדרש לרבנים בווינה ובהמשך עמד בראש המוסד עד עליית השלטון הנאצי ב־1938. לאחר התעללות שספג מאייכמן נחלץ לאנגלייה עם משפחתו וחי בקיימברידג' עד מותו. ביקר בארץ כמה פעמים (1905, 1933, 1937).

קרויס היה איש חכמת הלשון ופרסם מאמרים רבים בעברית. מחקרו מקיף את כל תחומי היהדות בעת העתיקה. הוא הקפיד לכתוב בעברית. הוא כתב בעיתונים עבריים, בכתבי עת ובאוספים עבריים, כגון "השלֹח", "העולם" ו"המצודה".

מפרסומיו: ספר ישעיה (פירוש, 1904); מלות שאולות מיוונית ורומית בתלמוד, במדרש ובתרגום (2 כרכים, 1897); תוספות לערוך השלם (עורך, 1937); קורות בתי התפילה בישראל (1955); פרס ורומי בתלמוד ובמדרשים (1948); קדמוניות התלמוד (1914–1944).