יהודה אבן־שמואל (קויפמן)

כ"ו באייר תרמ"ו – כ"ב באדר א' תשל"ו (1886–1976)

ד"ר יהודה אבן־שמואל היה חבר ועד הלשון מתש"ב (1942).

יהודה אבן־שמואל נולד בבאלטה שבמולדובה. מילדותו קיבל חינוך תורני־מסורתי. למד בישיבות קישינוב, באלטה ואודסה. השלים את לימודיו האקדמיים באוניברסיטאות באירופה ובאמריקה, וב־1918 קיבל תואר דוקטור מדרופסי קולג' בפילדלפיה. שימש המנהל הראשון של הסמינר שייסדה תנועת פועלי ציון, שבה היה חבר מ־1913, ולימד שם עברית וספרות עברית.

ב־1926 עלה ארצה לפי הזמנת הוצאת "דביר" לערוך מילון עברי־אנגלי. היה מנהל מחלקת התרבות בוועד הלאומי עד 1947. המשיך בעבודתו המדעית־ספרותית ופעל למען התקנה מדעית של ספרי הפילוסופיה היהודית בימי הביניים, תרגם לעברית את ספר הכוזרי וכתב פירוש לרוב פרקיו של מורה נבוכים לרמב"ם. בשנת תשל"ג זכה בפרס ישראל בתחום מדעי היהדות.

מפרסומיו: מדרשי גאולה (1968); זכרון לשמואל (1960); ספר הכוזרי (תרגום, 1972); יום טוב ליפמאן מילהויזן (מונוגרפיה, 1927), מילון עברי־אנגלי (תשכ"א).