משרד המשפטים

חוגג את יום הלשון העברית

צדק צדקה ומשפט בלשון המקרא

מקבילה רווחת במיוחד למילים 'צדק' ו'צדקה' בתנ"ך היא המילה משפט, וגם היא כמותן משמשת לעתים קרובות במשמעות של עיקרון מופשט: "הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט"(ירמיהו כב, יג), "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א, כז). עשיית הצדק והמשפט המקראיים כרוכה לעתים קרובות בעזרה לעניים ולמדוכאים ובהצלתם מיד עושקיהם. כך למשל אנו מוצאים בתהלים: "שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם, עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ. פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן, מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ" (פב, ג–ד).

 עורך דין

במשנה אבות נאמר: "אל תעש עצמך כעורכי הדיינין" (א, ח). אבל בכתבי יד טובים של המשנה כתוב: "כארכי (ה)דיינים". המילה ארכי היא מילה יוונית שמשמעה הבסיסי 'ראשון', 'קדום' (כמו במילה "ארכאולוגיה"), ובהצטרפותה לשמות ותארים היא מציינת 'ראש' או 'גדול מן השאר' (כמו במילים ארכיבישוף, ארכיטיפוס). מכאן שאַרְכֵי הַדַיָּנִים הם ראשי הדיינים, השופטים הגדולים.

'ארכי הדיינים' הפכו ל'עורכי הדיינים' ככל הנראה בהשראת הפסוק מאיוב: "הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט" (יג, יח). שינוי נוסף נעשה בימינו: 'עורכי הדַּיינים' הפכו ל'עורכי דִין'. תפקידם של עורכי הדין בימינו – כמקובל במשפט המודרני – לייצג את בעלי הדין במשפט.