קהילת היהודים בשיקגו

חוגגת את יום העברית

קהילה, קהל וקול

המילה קְהִלָּה מופיעה פעמיים בתנ"ך: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג, ד), "וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים… וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה" (נחמיה ה, ז). רגילים לפרש אותה כמשמעה המוכר מן הספרות שלאחר המקרא: קהל, קבוצת אנשים, אספה. בפסוק מנחמיה יש המפרשים את המילה קְהִלָּה – קול, גערה.

יש קשר בין המילים קוֹל וקָהָל – לשתי המילים שורשים קרובים, שלעתים אף מתחלפים ביניהם. בירמיהו נא, נה נזכר הצירוף "קוֹל גָּדוֹל" במשמעות של 'קהל גדול', ואילו את הצירוף "קְהִלָּה גְדוֹלָה" בנחמיה ה, ח יש המפרשים במשמעות 'קול גדול', 'קול גערה'. אם אמנם כך, היחס בין קוֹל לקָהָל דומה ליחס שבין נוּר לנְהָרָה (המציינים שניהם אור) ובין לָמוּל למוֹהֵל.

המילה הָמוֹן קשורה אף היא לענייננו, ופירושה היסודי הוא רעש וקול. שימוש במילה הָמוֹן לתיאור שאונם של המים בא בשיר הילדים הידוע 'היורה' מאת יחיאל הלפרין: "גשם גשם משמים קול המון טיפות המים". המילה הָמוֹן נושאת גם משמעות של 'קיבוץ גדול של אנשים', כגון בדברי העידוד של חזקיהו מלך יהודה לאנשיו: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ" (דברי הימים ב לב, ז).