חוגגים את יום העברית

משפחה

מִשְׁפָּחָה היא במקורה קבוצה של בני אדם שיש להם קרבת אבות, וזו משמעותה העיקרית של המילה עד היום. בתנ"ך גם עַם שלם נקרא מִשְׁפָּחָה, למשל: "מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם" (זכריה יד, יח), "מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג ועוד). מימי הביניים ואילך מִשְׁפָּחָה היא קבוצה – לאו דווקא של בני אדם – שבין פריטיה יש קשר אמיץ כלשהו: 'משפחת לשונות', 'משפחת בעלי החיים'.

איך נכנה את הורי סבֵינו?

האקדמיה בחרה בצירוף המהלך סַבָּא רַבָּא על דרך הארמית ('רבא' בארמית – גדול) ובנקבה קבעה סָבְתָא רַבְּתָא (רַבְּתָא היא צורת הנקבה הארמית של רַבָּא). לצד אלו אפשר להשתמש גם בצירופים סָב גָּדוֹל, סַבָּא גָּדוֹל; סָבָה גְּדוֹלָה, סָבְתָא גְּדוֹלָה.

ועוד כמה מילים מתחום המשפחה:

חִמֵּשׁ – בן הנין. בנקבה: חִמֵּשָׁה. ברבים: חִמֵּשִׁים
דּוֹד רַבָּא, דּוֹד גָּדוֹל – אחי הסב או הסבה. ברבים: דּוֹדִים גְּדוֹלִים
דּוֹדָה רַבְּתָא, דּוֹדָה גְּדוֹלָה – אחות הסב או הסבה. ברבים: דּוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת
נֶכְדָּן – נכד האח