פרס ראש הממשלה על שם אליעזר בן־יהודה לשנת תשע"ה לרונית גדיש

האקדמיה ללשון העברית מברכת את רונית גדיש על זכייתה בפרס ראש הממשלה ללשון העברית על שם אליעזר בן־יהודה לשנת תשע"ה. את הפרס העניקה לה שרת התרבות והספורט לימור לבנת בערב הפתיחה החגיגי של הכינוס 'לשון ראשון' (יום שני כ"א בטבת, 12 בינואר).

רונית גדיש היא המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית משנת תש"ס (2000). בשנים תש"ן-תש"ע (2010-1990) כתבה ופיתחה תכניות לימוד ללשון העברית לבתי הספר העל־יסודיים במסגרת האגף לתכנון ופיתוח תכניות לימודים של משרד החינוך. כן כתבה עשרות מאמרים על העברית החדשה ועל עבודתה של האקדמיה ללשון העברית, וערכה פרסומים של האקדמיה כגון החלטות האקדמיה בדקדוק ועלוני 'למד לשונך'. גדיש פועלת שנים רבות למען חיזוק מעמדה של העברית, טיפוחה ופיתוחה, וכל זאת במסירות ובחדוות יצירה.

הנה סרטון קצר שהוקרן בערב הענקת הפרס המציג את פועלה של רונית גדיש:

באדיבות מנהל התרבות – משרד התרבות והספורט
הפקה: insight
במאי ועורך: מיקי שטיינר
צלם: עודד קירמה
מקליט: חיים מאיר

הדברים שנשאה רונית גדיש בטקס קבלת הפרס:

gadishrמגיל 14 ועד היום אני בעניין של העברית, ומבחינה מקצועית מדובר בשלושה פרקים שיש ביניהם כמובן חפיפת זמן: ההוראה, פיתוח תכניות לימודים והאקדמיה. אומר משהו על כל אחד מהם.

12 שנה לימדתי לשון בבית הספר התיכון וזה בעצם מה שאני: מורה ללשון. ההוראה לימדה אותי ראשית את החומר עצמו, וזה התענוג הגדול, אך האתגר האמתי שהציבה לפניי היה איך לשתף בו את תלמידיי. כל זמן שמצאתי בתוכי את ההתלהבות הפנימית ללמד לימדתי. אני מעריצה את חברותיי לצוות במכללת אורט, אילנה ודבורה, הממשיכות ללא לאות וללא שחיקה ללמד. ומצדיעה מבמה זאת לכל המורים ללשון על מלאכת הקודש שהם עושים.

את ניסיוני ותובנותיי מן ההוראה שיקעתי בעבודתי באגף לתכניות לימודים. עיקרם: ההבנה שמקצוע העברית חייב לכלול לא רק את הצד הפורמלי של הלשון אלא גם את צד התוכן, הווה אומר עיסוק באוצר המילים והמשמעים. לצערי לפני שהיה סיפק בידינו לפתח כיאות חומרי למידה ודרכי הוראה של תחום זה פורק האגף לתכניות לימודים. אני רוצה לקוות שהשינויים במבנה בחינות הבגרות יביאו אתם בשורה בתחום זה, ולא כאן המקום להרחיב.

אל האקדמיה הגעתי בשנת השבתון הראשונה שלי מן ההוראה. זה היה מפגש מהמם, מהמם במובן המקורי של המילה. מכה על האגו. שלוש שנים חלפו עד שהתאוששתי והבנתי שלמרות שכולם שם חכמים ובקיאים הרבה יותר ממני גם לי יש מה לתרום. האקדמיה היא מבצר של חכמה וידע. באמצע שנות התשעים הבנו שיש לפעול לפירוק חומות המבצר לשם הנגשת החכמה והידע האלה לציבור. ריכזנו, ערכנו ופרסמנו את החלטות האקדמיה בדקדוק, העמדנו את מאגר המונחים לרשות הציבור באתר מיוחד, ובשנים האחרונות אנחנו פועלים ביתר שאת בכיוון זה באמצעות אתר האקדמיה – ההולך ומתעשר בתשובות ובמידע. יצאנו במיזמים מיוחדים כמו 'אמצו מילה' ו'החלופון', וביום העברית הזה ב'מיזם המילה האהובה' שממש ממש כדאי לכם להצטרף אליו ולפחות להתבשם ממה שכתבו אחרים. כל חפצנו להביא את דבר העברית אל הציבור הרחב ולהביא את הציבור הרחב אל העברית – לדעת אותה, להעמיק בה, לאהוב ולהתאהב.

במקום שבאתי ממנו, קבוצת יבנה, העבודה לא הייתה אמצעי. היא הייתה הדבר עצמו. ואכן שמחת העבודה וחדוות היצירה הן השכר האמתי לפועלי. אין לי אלא להודות על כך. ובהזדמנות זו אודה גם למורתי רוחמה שטרנהיים שחשפה לפניי את פלאי הניקוד בכיתה ח', למוריי באוניברסיטה שהעמיקו את הבנתי בעולמה של העברית, לתלמידיי משכבר, לחברותיי הטובות מן הצוות שלנו בתכניות לימודים, לעמיתיי היקרים במזכירות המדעית של האקדמיה ולכלל עובדי האקדמיה, ששלי שלהם הוא, לפרופ' בר־אשר מורי ונשיא האקדמיה, לחברתי טלי בן־יהודה שבזכותה הגעתי לאקדמיה, לבן זוגי ואהובי מנחם קיסטר שאני שותה מבאר חכמתו, לכל בני משפחת גדיש האהובים, לאמי חנה גדיש אשת החינוך והספרות ולאבי יעקב גדיש איש המעשה והחזון שגם לאחר מותם מלווים אותי בכל דרכיי, ואחרונה חביבה לבתי נוגה אור חיי. תודה רבה.

ותודה גם לחברי ועדת הפרס שמצאו אותי ראויה למרות היותי עובדת האקדמיה.