מושב האקדמיה בכינוס "לשון ראשון", שבט תשע"ב, פברואר 2012

כמאתיים אנשים נכחו במושב האקדמיה בכינוס "לשון ראשון" (החמישי) לשפה העברית בראשון לציון ביום ט"ז בשבט תשע"ב (9 בפברואר 2012). הרצו חבר האקדמיה ד"ר יואל אליצור ועובדות המזכירות המדעית תמר קציר וד"ר קרן דובנוב. יושב ראש המושב היה חבר האקדמיה פרופ' משה פלורנטין.

בהרצאה "האם שמות המקומות בארץ ישראל מצייתים לחוקי הדקדוק העברי?" הסביר ד"ר אליצור, מחבר הספר "שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתגרותם וגלגוליהם" (תשס"ט), איך נלמדות צורות עתיקות "קדם־עבריות" משמות כגון אשתמוע ושעלבים ומה אפשר להבין על מספר העיצורים בלשון המקרא מתעתיקי שמות כגון עזה ועמורה. לדבריו, שימור שמות המקומות הקדומים הוא ייחודה של ארץ ישראל. שמות מרבית המקומות ברחבי העולם השתנו בעקבות חילופי השלטון.

תמר קציר הראתה בהרצאתה "מילים בתשקופת הזמן" איך משמעות המילים והשורשים השתנתה מלשון המקרא ועד ימינו ואיך המשמעויות העתיקות דרות בכפיפה אחת עם החדשות. לדוגמה, ההוראה הבסיסית של המילה פַּעַם היא 'רגל' ובעקבות זה 'צעד', ואילו ההוראה הנפוצה 'כל אחת מן ההזדמנויות שפעולה חוזרת בהן' (כגון "שבע פעמים") היא תוצאה של מעתק משמעות מן המוחשי אל המופשט. מכאן שימושי המילה פַּעַם הקשורים לזמן, כגון "פעם הייתי בתימן". ואולם גם המשמעות העתיקה 'צעד' לא נעלמה מן העברית החדשה, כגון בצירוף "פעמי משיח". ההרצאה הושתתה על ספרן של רונית גדיש ותמר קציר "מתגלגלים עם המילים", שיצא לאור בתשע"א בהוצאת האקדמיה.

ד"ר קרן דובנוב, חוקרת לשון ההשכלה והעברית החדשה, עמדה בהרצאתה "לשון מקרא חוזרת לשגרה" על שינויי משמעות מכוונים שעשו סופרי ההשכלה באוצר המילים המקראי לשם התאמתו לצורכי המציאות של המאה התשע עשרה. היא הדגימה את התופעה בייחוד מן הספר "כור עוני", תרגום עברי מעובד של "רובינזון קרוזו" מאת יצחק רומש (תרכ"ב). מקצת חידושי המשמעות המתועדים בספר זה נתקבלו, כגון קַדַּחַת במשמעות 'מלריה' וכַדּוּר במשמעות 'תחמושת", ומקצתם לא נתקבלו, כגון רֹמַח במשמעות 'אקדח' ומְרוֹרִים במשמעות 'טבק'.