הכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה, סיוון תש"ע, מאי 2010

במלאות מאה ועשרים שנה לייסוד ועד הלשון

"הלשון העברית היא שרשרת הבריחים המחברים את פרקי תולדותיו של עמנו זה שלושת אלפים שנה ויותר. הלשון איננה רק מילים בודדות או כללי דקדוק, הלשון היא הכלי ופעמים גם תוכו של הכלי, שנושא את חיי העם מדור לדור ומבריח בין הדורות, לפחות מהיום שהחלו לכתוב עברית ועד השעה הזאת" (מתוך דברי נשיא האקדמיה ללשון העברית).

במלאות מאה ועשרים שנה לייסוד ועד הלשון קיימה האקדמיה כינוס פתוח בן יומיים בתל־אביב בימים י"א–י"ב בסיוון תש"ע, 24–25 במאי 2010. מאות רבות של אנשים מכל רחבי הארץ גדשו את האולם רחב הידיים במוזאון ארץ ישראל שבו נערך הכינוס הפתוח של האקדמיה ללשון העברית.

פתח את הכינוס נשיא האקדמיה, פרופ' משה בר־אשר. בדבריו הוא עמד על מגמתה של האקדמיה לצאת ממתחם האקדמיה ולבוא אל רשות הרבים, להשמיע את דברה ולא פחות מזה לשמוע. מטרתו של הכינוס היא "שממנו ובעזרתו תגבר בקשת הדעת של המורשה הספרותית ובקשת ידיעת המורשה הלשונית ודרכי העיון בה".

שני מושבים של הכינוס הוכרזו כישיבות פתוחות של מליאת האקדמיה ללשון העברית, וחברי אקדמיה ישבו בראש המושבים והרצו בהם.

שני שרי ממשלה כיבדו את הכינוס בהופעתם: שרת התרבות והספורט לימור לבנת, השרה הממונה על האקדמיה ללשון העברית, ושר החינוך גדעון סער. מזכיר הממשלה, עו"ד צבי האוזר, ישב בראש המושב הנועל של הכינוס.

המושב הראשון של הכינוס הוקדש למנדלי מוכר ספרים, הוא שלום יעקב אברמוביץ (1835–1917), במלאות 100 שנה למהדורת היובל של כתביו. מנדלי מו"ס נחשב בעיני כמה דורות של חוקרי ספרות ולשון ליוצר "הנוסח". ליצירתו בשתי הלשונות, עברית ויידיש, מקום של כבוד בקאנון הספרותי היהודי ובתולדות לשון הספרות העברית החדשה. בהרצאה מקיפה בשם "המתווך בין הלשונות – מגשר בין עולמות" סקר פרופ' דן מירון את יצירתו של אברמוביץ לתקופותיה ולסוגותיה. פרופ' ישראל ברטל עמד על מקומה של לשון היצירה העברית של מנדלי מו"ס בתוך המערכת הרב־לשונית שבתוכה נוצרו ספרויות היהודים במזרח אירופה. חוקרת הספרות העברית החדשה במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה, ברכה דלמצקי־פישלר (בשיתוף פרופ' איריס פרוש), טענה בהרצאתה כי מפעלו הלשוני של מנדלי היה מפעל של סטנדרטיזציה לשונית, פרי מהלך רב־שלבים ורב־תחומים שעיקרו אימוץ הדקדוק המקראי כבסיס לאיחוי רובדי הלשון והפקעת תחומי השיח הספרותי והמדעי מחסותו של השיח הדתי. קדמה להרצאות קריאה מספר הקבצנים של מנדלי בפיה של הקריינית רויטל עמית.

"העברית והמדינה" היה נושאו של המושב השני. ראשונת הדוברים הייתה הסופרת נאוה סמל שסיפרה כיצד בחרו הוריה את שמה "נאוה" על שם סבתה הגדולה "שיינדלה". חבר האקדמיה פרופ' משה פלורנטין הרצה על הדרך שבה משתקפים אלימות, תוקפנות וקהות חושים בשפתנו וכיצד אנחנו מנסים להעלים ולהסתיר את הרעות החולות האלה בשימושי לשון מתוחכמים לכאורה. יוסי שריד שוחח על העברית של הפוליטיקאים ושאל לְמה הפוליטיקאים מתכוונים כאשר הם מדברים "בגובה העיניים".

בראש המושב השלישי ישב תא"ל אלי שרמייסטר, קצין החינוך והנוער הראשי. בדברי הפתיחה שלו הוא סקר את הפעולות המתוכננות בשנת העברית בצה"ל. במושב הזה הרצה הסופר מאיר שלו על "הסלנג של היחידה הקטנה", כלומר המשפחה. ד"ר נתן אפרתי, מנכ"ל האקדמיה לשעבר, סקר בהרצאתו את הניסיונות השונים של החקיקה בנושא מעמדה של העברית במדינה, ניסיונות שלא צלחו.

המושב הרביעי, שפתח את יומו השני של הכינוס, הוכתר בנושא "הליכות והלכות בעברית". פרופ' נורית גוברין התרכזה בדבריה בשינוי שחל בעמדתו של דוד פרישמן בדבר יכולתה של העברית לשמש לשון דיבור וכיצד נהפך "משונא לאוהב". לסיום דבריה הביאה שלל דוגמאות מתוך העברית המדוברת של בני דורה על רקע העברית המוקפדת ששמעה בבית הוריה, בתל־אביב של אמצע שנות השלושים ואילך. ירון לונדון העמיד במרכז הרצאתו את השאלה מדוע נכשל מופת הרדיו והשתלט המבטא "האשכנזי צברי". הדובר האחרון, חבר האקדמיה ויושב ראש ועדת הדקדוק שלה ד"ר חיים א' כהן, התמודד עם השאלה כיצד מעמידים דקדוק עברי תקני לאחר מאה שנה של עברית המשמשת לשון חיה אופפת כול. חלק מדבריו יוחדו להסברת החלטת האקדמיה שהכשירה את ההגייה חִכֵּיתִי.

בסיום המושב הופיע הרכב הגיטרות של חיל החינוך והנוער בצה"ל והנעים במחרוזת של שירים עבריים.

המושב החמישי הוקדש לעברית במערכת החינוך. הסופר אמנון שמוש הדגים בדבריו איך אפשר "להתעלס בפרהסיה עם העברית" והציע להגיע בדרך זו אל לבם של התלמידים המתבגרים. ד"ר טלי יניב, מפקחת מרכזת להוראת הספרות בחינוך הממלכתי דתי, סיפרה על ניסיון המתגבש במשרד החינוך ליצור קורפוס משותף של יצירות בספרות ילדים לבית הספר היסודי הממלכתי והממלכתי דתי, ניסיון הכרוך בשאלות של איכות ספרותית לעומת משמעות חברתית, קאנון ספרותי לעומת תקינות פוליטית ועוד. רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ומפקחת באגף לתכניות לימודים במשרד החינוך, עמדה בדבריה על החשיבות ללמד את הפן התוכני של העברית – אוצר המילים – ולא רק את הפן המבני, הדקדוק.

המושב השישי והאחרון של הכינוס עסק בעברית בתרגום. המתורגמנית וחוקרת התרגום פרופ' מרים שלזינגר דיברה על האתגר שבתרגום סימולטני לעברית וממנה – האם לבחור במילה לועזית או עברית, איך מתרגמים פסוקים ועוד, וליוותה את הרצאתה בסיפורים מן השטח. המשורר והמתרגם דורי מנור טען בהרצאתו שכדי לשזור שירה זרה, כגון זו של שארל בודלר ופול ואלרי, במרקם התרבות העברית יש לעשות שימוש במרב כליה של השפה – ובראש וראשונה במקורות הספרות היהודית. לדבריו, אין "לגייר" את המשוררים הללו אך יש לעשותם, על דרך ההדהוד, לדוברי עברית. חבר האקדמיה, המתרגם ד"ר עמינדב דיקמן, טען שזה דורות רבים בוחנת העברית את עצמה דווקא מזווית של תרגום: מה מעמדה ביחס ללשונות אחרות ומה כוחה להתמודד עם ספרותן. הוא הצר על התערערות מערך המשלבים הלשוניים בעברית החדשה ועל הפגיעה הקיצונית במשלב העליון.

בערבו הראשון של הכינוס הוזמנו המשתתפים ל"ערב מוזיקה ותאטרון" בעריכת יקיר בן משה שהוקדש למאה ועשרים שנה של שירי ילדות בעברית. רונה קינן שרה שירי ילדות אהובים. משוררים, שחקנים וסופרים הביאו לפני הקהל שירי ילדים וספרי ילדים שאהבו. זכורה לטוב הופעתה המרשימה של חנה מרון. עוד הופיעו מיכל בת־אדם, רוני סומק, אגי משעול, מיקי ורשביאק, נירה רבינוביץ, עינת ויצמן ויעל דר. קטעים מתוך שירי הילדים של עודד בורלא הוצגו בביצוע תאטרלי. את הערב הנחה גדי טאוב.

את הכינוס הנחתה רות אלמגור־רמון יועצת הלשון של רשות השידור. בדברי הנחייתה שזרה מובאות מזיכרונות ועד הלשון העברית.

* * *

מן האקדמיה ללשון העברית שלוחה תודה לכל משתתפי הכינוס – יושבי הראש, המרצים והאמנים, ולכל באי הכינוס, וכן לכל המגיבים והמעירים.

תקצירי ההרצאות

לצפייה בכינוס:

הכינוס בכותרות: