זאב בן־חיים

ben-hayyim_s005

פרופ' זאב בן־חיים (גולדמן) נולד בכ"ג בטבת תרס"ח  ונפטר בל' באב תשע"ג בגיל 105. בן־חיים היה מזכירו המדעי של ועד הלשון משנת תרצ"ג, נבחר לחבר האקדמיה בשנת תשי"ד, היה עורך "לשוננו" בשנים תשט"ו–תשכ"ה, והיה נשיא האקדמיה בשנים תשל"ד–תשמ"א ונשיא כבוד משנת תשס"ג.

בן־חיים נולד במושציסקה שבגליציה. בשנת תרצ"א (1931) שהה בארץ שנה אחת ולמד במכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת תרצ"ג (1933) הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בעיר ברסלאו והוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה בבלשנות שמית באוניברסיטת ברסלאו. הוא היה מגדולי חוקרי הלשון העברית והארמית ותחום מחקרו העיקרי היה לשונם של השומרונים. מחקרו המדוקדק העלה כי עדת השומרונים משמרת מסורת קריאה שיסודה בימי בית שני וממנה אפשר ללמוד על העברית שהילכה בארץ ישראל באותה תקופה.

בשנת תש"ח (1948) הוא התמנה למרצה ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים ובמהרה נעשה אחראי לחוג כולו. "היו לנו בחוג מורים גדולים שעיצבו את דרכנו" אמר תלמידו הפרופסור משה בר־אשר "ואתה היית אחד ומיוחד, ראש וראשון בהם".

בן־חיים התמנה לתפקיד המזכיר המדעי של ועד הלשון בתקופת נשיאותו של חיים נחמן ביאליק, וכשקמה האקדמיה ללשון העברית (1953) היה הצעיר מחמישה־עשר חבריה הראשונים. היה לו תפקיד חשוב בעיצוב דרכיה של האקדמיה והוא דחף שהיא תעסוק בלשון החיה לצד העיסוק בעברית המקורות. את השקפתו תיאר בן־חיים במאמרו משנת תשי"ג (1953) "לשון עתיקה במציאות חדשה" שבו הוא מסביר כי יש להכיר בחיוניותה של העברית החדשה ועם זאת לשמור על רציפותה המורשת מדורות. עוד הוא קבע כי על האקדמיה להיות גם מוסד מחקר. ואכן הוא היה ממייסדי מפעל המילון ההיסטורי ועורכו הראשון (1956–1992) – מפעל מחקר ענק שמטרתו להקיף את כל המילים בעברית מראשיתה לפני למעלה משלושת אלפים שנה ועד היום.

זאב בן־חיים זכה בפרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשכ"ד (1964), בפרס רוטשילד לשנת תשל"ב (1972) על תרומתו לחקר מסורת השומרונים לעברית ולארמית ולחקר תרבותם, ובפרס בובליק מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים לשנת תשנ"ד (1994). בשנת תשכ"ו (1966) הוא נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ולחבר מכותב באקדמיה למדעי היהדות באמריקה.

ד"ר גבריאל בירנבאום תיאר את עבודתו של בן־חיים בדברים לאחר מותו:

בתבונה ובחזון ייסד בן־חיים את המילון הזה בסוף שנות החמישים של המאה העשרים. הוא בדק בקפידה את מה שנעשה בארצות התרבות בתחום הזה, וגיבש דרך משלו. כבר אז הבין וקבע שהעבודה תיעשה באמצעות המחשב ("מכונה מכנוגרפית", בלשון הימים ההם).

בישיבת המליאה ה־300 של האקדמיה, ישיבה מיוחדת לציון מלאות מאה שנים לפרופ' זאב בן־חיים, אמר עליו חבר האקדמיה פרופ' אהרן דותן:

ben-hayyim_s006ספק אם יימצא אדם בדורו שכל כך אהב את הלשון העברית, כל כך התמסר לה בכל נימי נפשו, וכל כך קינא לה ונלחם את מלחמותיה. מסירותו ללשון ולעשייה בלשון לא ידעה גבולות, ועמה מסירותו לוועד הלשון ואחריו לאקדמיה ללשון העברית. הוא היה אידאליסט ואידאולוג של הלשון העברית ועבד אותה באמונה ובהקרבה אין קץ. על כל מפעלותיו לא נטל גדולה לעצמו, ובכל הישגיו הרבים לא גבה לבו ולא רמו עיניו. עניו וצנוע הוא האיש. מידות שבהן יש לאדם להתברך לא פחות מאשר ברוחב תורתו ולמדנותו.

 

showmore-iconראו עוד